הלכתי לראות שוב, פרידה שלא רציתי.
ערומה מקומטת ללא ההילה ללא ההמולה.
שקטה עצובה, חושבת שזאת רק שלכת של חילופי עונות.
וממתינה ששוב יפרחו וילבלבו העלים.
באופן אישי אני מעדיף תמיד להביט בצעירה וביפה,
אבל במגע אישי עדיף ותיקה מנוסה שיודעת לגבור על החולשות
וההססנות האנושית.
עם השנים גם יודעת לפנק ולתת הרבה יותר ללא מבוכה של צעירה.
ההתרגשות המתחדשת בכל פעם, האדרנלין של לפני,
תמיד ידעה לגבור על חוסר הנוחות והנעימות בחן ולא תמיד בחמלה,
אבל תמיד ידעה.
אפילו בעישון של לפני ואחרי הייתה ליברלית.
נכון :העור כבר לא מתוח, צלוליטיס פה ושם, קמטים של שנים,
וגם הצבע לא מסתיר לגמרי את המלבין.
אבל תמיד ידעה לתת מעל ומעבר ליכולתה.
והנה באה החדשה חצופה מודרנית. אחת שעושה עבודתה ביעילות מדהימה,
להגיע ולגמור ללא בעיות, שרוולים והפשלות אצלה זה צ`יק-צ`ק.
אפילו הנוחות והנוחיות אצלה טיפ-טופ.
גם בקרת האקלים מושלמת.
געגועים לטרמינל 2. (ביקור בבן גוריון)
