בתור אשה צעירה, אני לא יכולה שלא לפחד מהעידן הטכנולוגי הזה. האינטרנט הפך להיות קרקע פורייה למציאת זיון, בעיקר בתל-אביב ובקרב הרווקים הבודדים שלה. האלכוהול בחוץ יקר, התחבורה הציבורית זוועה, ובכלל, למי יש כוח להידחות פנים אל פנים כשאפשר לחוות דחייה מול מסך ולשכוח מזה כעבור דקה? ובכן, יש לזה יתרונות אך גם חסרונות. כידוע, באינטרנט כל אחד יכול להציג את עצמו כפי שהוא רוצה - רווק לוהט ומרגש - ואילו במציאות לעיתים מתגלה שמדובר בבחור עצוב, משעמם ואימפוטנט. אבל גם הנשים לא חפות מזה - גם בחורה שמצטיירת כצעירה סקסית ומצהירה שהיא "מחפשת הרפתקאות חדשות", במציאות רק רוצה להתכרבל עוד חמש דקות.
כשהצטרפתי לטוויטר שמעתי סיפורים קסומים על חיי מין מסעירים בין משתמשים וחשבתי שגם לי מגיע לנסות. איתרתי מספר גברים מעניינים ומהר מאד השיחות הקצרות גלשו לתיאורי סקס. מ"מה את לובשת" הקלאסי אל "אני רוצה כבר להרגיש אותך" ו"אני כל כך רוצה שתיגע בי". מאחורי מסך הרבה יותר קל לנו להיות אמיצים ונועזים.
בפעם הראשונה שנפגשתי עם בחור מטוויטר הייתי מאד נבוכה מעצם הסיטואציה, והגבר שישב מולי - לזכותו ייאמר - הבין את זה וחיכה עד שאהייה מוכנה. ישבנו כשעתיים ודיברנו, שתינו, עישנו, כשלבסוף רכנתי לעברו ונישקתי אותו ומשם הדרך אל המיטה הייתה חלקה.
אבל זה לא תמיד ככה. עם בחור נוסף שהכרתי הדרך אל המיטה לא הייתה כל כך חלקה. היינו מפלרטטים כל היום וכל הלילה, מפנטזים שעות על גבי שעות על הרגע שבו ניפגש והוא - במילותיו שלו - יזיין לי את הצורה. כשהגיע הרגע המיוחל ציפיתי לזיון מהסרטים - כזה שמשאיר אותי בלי קול מרוב צעקות ועם שרירים תפוסים לפחות ליומיים-שלושה. הוא הבטיח לי דברים כמו "בסיבוב הרביעי כבר לא יהיה לך קול כדי לצרוח את השם שלי".
כשהגעתי לדירה שלו בפאתי תל-אביב התיישבנו על הספה וגילינו שמעבר למסך - אין לנו שום דבר במשותף. לא היה לנו על מה לדבר ואת המבוכה קטענו בנשיקה לא נעימה, כשלבסוף הגענו למיטה. אחרי סיבוב אחד מהיר ולא מוצלח במיוחד כבר חזרתי הביתה ולא דיברנו שוב. איזה סיבוב רביעי ואיזה נעליים, הבחור הסקסי שחשבתי שהוא התגלה כנכה חברתית שמתבטא באופן מופתי בכתב.
הפער בין המדיה לבין המציאות יכול להיות שולי ויכול להיות עצום עד כדי מבוכה בלתי ניתנת לתיאור. אנשים שמאחורי מסך הם שופעי ביטחון עצמי עלולים להתגלות כאפסים גמורים חסרי יכולות תקשורת בסיסיות. גם אם באינטרנט השיחות קולחות והפלרטוטים עצבניים ומחרמנים, ברגע המפגש אנחנו עלולים לגלות שחרף העובדה שהחלפנו מילים רבות והראש מכיר - הגוף עדיין זר.
קרדיט שייך לליידי קולפילד - זמנים מודרניים.
