ברוכים הבאים לפורום בענייני הצאט

פה המקום לדבר על כל מה שקשור לצאט מה שמפריע מה שרוצים לשנות גם דברים טובים אם יש כאלו

"כוחנו באחדותנו"? תלוי את מי שואלים..

עוד..
לפני 5 שנים 7 חודשים #1359 על ידיי דיסלכת
שלום לכולם.

אפתח ואגיד שאין לי עניין להיכנס לעימות בין אנשי החדר. הסיבה היחידה שאני כותב פוסט זה הינה לצרכי עיון, בתקווה שאקבל הערות והארות על הלוגיקה והמשמעויות של הפוסט.

היות והחלנו כאן בווריאציה של לימוד תוכן, והיות והועלו כאן אזכורים של בי די אס ושוברים שתיקה, ומנגד – הטיעון של "כוחנו באחדותנו", ראיתי לנכון להעלות כאן נושא, שלעניות דעתי – משליך על הדי אן איי שלנו כחברה, כשהדגש הוא על בני העם היהודי, וזאת כפי שמשתקף מהכתוב (ואל דאגה – טקסט נטו. בלי גוגל ... )

לאחר מות יהושוע, החל עידן השופטים. הריטואל היה קבוע – בני ישראל חטאו, אלוהים הביא מישהו שיציק להם ויעניש אותם, הם זעקו לאלוהים, הוא שלח שופט שיציל אותם, השקט חזר, ושוב החל הריטואל.

עד כדי כך הריטואל השתרש, שזה אפילו מופיע בפתיחת ספר שופטים, במעין פרולוג של המחבר, שנותן תקציר לבאות:

"ויעשו בני-ישראל את-הרע, בעיני יהוה; ויעבדו, את-הבעלים. ויעזבו את-יהוה אלוהי אבותם, המוציא אותם מארץ מצריים, וילכו אחרי אלוהים אחרים מאלוהי העמים אשר סביבותיהם, וישתחוו להם; ויכעיסו, את-יהוה. ויעזבו את-יהוה; ויעבדו לבעל, ולעשתרות. וייחר-אף יהוה, בישראל, וייתנם ביד-שוסים, וישוסו אותם; וימכרם ביד אויביהם, מסביב, ולא-יכלו עוד, לעמוד לפני אויביהם. בכול אשר יצאו, יד-יהוה הייתה-בם לרעה, כאשר דיבר יהוה, וכאשר נשבע יהוה להם; וייצר להם, מאוד. ויקם יהוה, שופטים; ויושיעום, מיד שוסיהם. וגם אל-שופטיהם, לא שמעו--כי זנו אחרי אלוהים אחרים, וישתחוו להם: סרו מהר, מן-הדרך אשר הלכו אבותם לשמוע מצוות-יהוה--לא-עשו כן. וכי-הקים יהוה להם, שופטים, והיה יהוה עם-השופט, והושיעם מיד אויביהם כול ימי השופט: כי-יינחם יהוה מנאקתם, מפני לוחציהם ודוחקיהם. והיה במות השופט, ישובו והשחיתו מאבותם, ללכת אחרי אלוהים אחרים, לעובדם ולהשתחוות להם: לא הפילו ממעלליהם, ומדרכם הקשה".

בכל מלחמה מהמלחמות המתוארות – שבט כזה או אחר נאסף, לעיתים מספר שבטים. הגיעו מספר חיילים, כאשר בחלק גדול מהמקרים מספר הקסם הוא 10,000 איש, נלחמו, ניצחו והתפזרו לביתם.

ההתגייסות של החיילים הייתה בעייתית בכל קנה מידה אפשרי. הצפי היה למספר גבוה, אך בפועל – בני ישראל לא מיהרו להתגייס. למעשה, הם ניצלו כל הזדמנות לברוח משדה הקרב. זכורה במיוחד תקופה בה יבין מלך כנען שלט בישראל 20 שנה, עד שבאה דבורה עם ברק, גייסו 10,000 איש משבטי נפתלי וזבולון, ויצאו למלחמה. על פניו – אין בעיה, אבל מה שלא כתוב בצו הגיוס – כתוב בשירת דבורה, שבאה מיד אחרי הניצחון המפואר. היא עוברת את השבטים אחד אחד, כביכול מפארת אותם, אבל אז שואלת: "למה ישבת, בין המשפתיים, לשמוע שריקות עדרים", או במילים אחרות: איפה הייתם כשהיינו צריכים אתכם? ואם האמירה הזו לא הייתה ברורה – היא חתמה ב"אורו מרוז, אמר מלאך יהוה--אורו ארור, יושביה: כי לא-באו לעזרת יהוה, לעזרת יהוה בגיבורים". היא מקללת את שכניה, שלא חשבו אפילו לעזור.

גיוס נוסף מפורסם, אם כי מכיוון אחר, הוא הגיוס של גדעון במלחמתו במדין. גדעון שולח צו 8 לבני ישראל. מתקבצים ובאים 32,000 איש, ואלוהים, שכנראה רוצה לשמור לעצמו את הקרדיט על הניצחונות, אומר לגדעון: עזוב, יש כאן יותר מידי אנשים, בוא נעשה ולת"מ. או-אז, נשלף הכלל שהופיע בספר דברים: "מי-האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו; ולא יימס את-לבב אחיו, כלבבו". לעם הוצע ולת"מ מיוחד: כל מי שיודה שהוא פחדן – ישוחרר מהמילואים ויחזור הביתה.

"ויאמר יהוה, אל-גדעון, רב העם אשר איתך, מתיתי את-מדיין בידם: פן-יתפאר עליי ישראל לאמור, ידי הושיעה לי. ועתה, קרא נא באוזני העם לאמור, מי-ירא וחרד, ישוב ויצפור מהר הגלעד; וישב מן-העם, עשרים ושניים אלף, ועשרת אלפים, נשארו."

ראה זה פלא: כמעט 70% מהנוכחים השתפנו. 22,000 איש מתוך 32,000 מגויסים הלכו הביתה, ו(שוב) נשארו 10,000 איש. מיותר לציין שזו הפעם האחרונה המתועדת שבה הוצע לעם להשתחרר על סעיף רך לבב. בהמשך אלוהים אומר לגדעון לבחון את הנותרים ולקחת רק את יחידת המלקקים, וכך נותרו רק 300 חיילים, וכאן מתעוררת השאלה: למה מלכתחילה לא בחן אותם במבחן המים, אבל לשאלה זו אין תשובה בכתובים, והיא לא ממש רלוונטית לדיון זה.

מלחמה נוספת מתועדת, שכבר הוזכרה כאן בהרחבה, היא המלחמה כתוצאה מפרשת פילגש בגבעה. לאחר שכל שבט מקבל צו גיוס בצורת 1/12 מגופה של הפילגש, מתבצע גיוס המוני למלחמה בבני שבט בנימין. הטקסט של הגיוס מדהים ברמת הדיוק שלו:

"וייצאו, כל-בני ישראל, ותיקהל העדה כאיש אחד למדן ועד-באר שבע, וארץ הגלעד--אל-יהוה, המצפה. ויתייצבו פינות כל-העם, כול שבטי ישראל--בקהל, עם האלוהים; ארבע מאות אלף איש רגלי, שולף חרב".

צו הגיוס המדמם עשה את שלו. התגייסות המונית בקנה מידה חריג במיוחד בהיקפו. רק מה, המלחמה כאן היא לא נגד מואבים, לא נגד יבוסים, לא נגד מדיינים ולא נגד אף עם אחר. המלחמה כאן היא פנים-יהודית.

מה המסקנה מכל האמור? מבחינתי – מסקנה מאד פשוטה וכואבת ברמת המורכבות שלה, שמשליכה על התנהלותנו כעם מאז ועד היום.

המסקנה היא שמאז ומתמיד, מאז קין והבל, עבור במלחמות השופטים ועד ימינו אנו – מלחמות יובילו לאיחוד, יעודדו רוח התנדבות, יובילו לגיוס ולהתגייסות. אבל המלחמה שתנצח את האחרות ושתוביל להתגייסות המאסיבית ביותר – היא זו הפנימית, כי אין מה לעשות, אנחנו תמיד הצטיינו במלחמת אחים.

ובנימה פסימית זו, לא נותר לי אלא לאחל לכולם המשך ערב מקסים וסופ"ש מהנה.
על פוסט זה מודים לך: נ י ק ל ס, -silence

נדרשת התחברות או צור חשבון על מנת להשתתף בדיון לכתוב או להודות

עוד..
לפני 5 שנים 7 חודשים #1360 על ידיי שיראל
לא הבנתי. מצד אחד אתה אומר שעם ישראל מתלכד בעיתות מלחמה נגד אוייבנו. (וזה נכון) ומצד שני אתה אומר שהמלחמה שתנצח באמת (או שבאמת מנצחת) היא ההתגייסות למלחמה פנימית ביננו?
עם כל הכבוד (ואני חשה אליך כבוד) אפה ראית מלחמה כזו שניצחה בימנו? או איפה ראית התגייסות כזו?
וויכוחים בינינו תמיד היו, ריבוי דעות.. תמיד היו. מלחמה ממש? ב"ה לא הייתה וגם לא תהיה:)

לדעתי אתה מקטרג פה על עם ישראל ומפספס משהו.

נדרשת התחברות או צור חשבון על מנת להשתתף בדיון לכתוב או להודות

עוד..
לפני 5 שנים 7 חודשים #1361 על ידיי דיסלכת
לא מדויק.

נתחיל מזה שאין כאן העמדה לעומתית. זה שהעם מתלכד במלחמה מול אויב לא עומד בסתירה לכך שהוא מתגבש יותר לקראת מלחמת אחים. שתי האמירות זהות ברמת התזה.

ההתאחדות סביב גיוס במקרה מלחמה קיימת, עם זה אי אפשר להתווכח. יותר מזה: ככל שהנושא קרוב יותר לליבו של המגויס – כך נכונותו להתגייס גדולה יותר. זה נכון בימינו, וזה היה נכון בעבר, כאשר ההתגייסות הייתה על בסיס שיבטי.

להגיד שמלחמת אחים הוכרעה בניצחון זה אוקסימורון. במלחמת אחים אין מנצחים, כולם מפסידים. האמירה "המלחמה שתנצח את האחרות" מתייחסת להיקף ההתגייסות, לאמוציות המשויכות ולקיטוב שהוביל למלחמה. במקרה של מלחמת אחים – אלו מנצחים בקלות כל מלחמה אחרת.

מעבר לזה, אחת האקסיומות במערכות יחסים היא שהמלחמות הכי גדולות נמצאות בתוך הבית – בין בני זוג, בין אחים וכדומה. הסיבה לכך לא נעוצה בסיפור תנכ"י אלא בטבע האדם – ככל שאנו מרגישים קרובים יותר למישהו – אנו מרשים לעצמנו "להוריד הגנות" ולהיות יותר חשופים, והחשיפה הזו מובילה לפגיעות יתר (פגיעות בשורוק), מה שמוביל לנקודות חיכוך מורכבות יותר, ומכאן – למלחמות לא נעימות. זאת לעומת אנשים הזרים לנו, שלרוב – נהיה אדישים לדעתם ו/או לדבריהם, ושמלחמה איתם תהיה כתוצאה של התגרות חריגה בעוצמה גדולה יותר מזו שתפתח מלחמה "בתוך הבית".

במאמר מוסגר: בעיניי זה דיי הזוי שמלחמת האחים המתועדת בפרשת פילגש בגבעה הייתה תחת הנחיתו הברורה של יהוה. העם נועץ ביהוה, ויהוה ציווה את מהלך הלחימה – ההחלטה שלו הייתה ששבט יהודה יפתח בקרב (מהלך שהוביל ל 22,000 הרוגים משבט בנימין), שימשיכו ביום השני להילחם (עוד 18,000 הרוגים), ואז בני ישראל כבר הרגישו רע עם המהלך, עד כדי כך ש" יעלו כל-בני ישראל וכל-העם ויבואו בית-אל, ויבכו ויישבו שם לפני יהוה, ויצומו ביום-ההוא, עד-הערב". כמובן שזה לא השפיע, כי "וישאלו בני-ישראל, ביהוה... האוסיף עוד לצאת למלחמה עם-בני-בנימין אחי, אם-אחדל; ויאמר יהוה עלו, כי מחר אתננו בידך.". שימי לב לסמנטיקה – האם להילחם באח שלי, בנימין. יש כבר יחסי קרבה ושייכות, לא סתם " מי יעלה-לנו בתחילה למלחמה עם בני בנימין" מהיום הראשון. והתשובה מוחצת, וכך גם התוצאה – 25,000 הרוגים נוספים, ואחריהם עוד 18,000 איש ועוד 2,000. בקיצור: כמויות לא נתפסות של אבדות במלחמת אחים עקובה מדם (מבני ישראל, אגב, תועדו 30 הרוגים). כנראה שמלחמת אחים "עושה את זה" ליהוה...

אגב: כל עם ישראל התגייס, הוחלט לשמור אל 10% מהמתגייסים, או בלשון הכתוב – " ועתה--זה הדבר, אשר נעשה לגבעה: עליה בגורל. ולקחנו עשרה אנשים למאה לכול שבטי ישראל, ומאה לאלף ואלף לרבבה", והגיעו ל 400,000 איש. מה שאומר שהגיוס המקורי כלל 4,000,000 איש, ואם זה לא מחזק את הטענה שהמלחמה שמובילה לגיוס הכי מאסיבי, להיענות הגדולה ביותר – היא מלחמת אחים – אני לא יודע מה יחזק.

לגבי התגייסות כזו בימינו – הקיטוב הזה לא חדש לנו. אמנם הוא לא הוביל (בינתיים) להתגייסות של "ויתייצבו פינות כל-העם, כול שבטי ישראל", לפחות לא לאקט מלחמתי קלאסי, אבל עדיין, אי אפשר להתכחש למציאות.

לשמחתי, ואני מקווה שגם לשמחתך, מלחמת אחים לא פרצה בארצנו, וזה לא שהיו חסרות הזדמנויות – פשוט לאנשים היה מספיק שיקול דעת לעצור את העימותים כשרמת הויכוח היתה בעוצמה של טיפה לפני מלחמה, כך שלא "זכינו" לראות מלחמה כזו, ובתקווה שגם לא נזכה, אך עדיין, זה לא סותר את הטענה מהפוסט המקורי.

המשך ערב מקסים.

נדרשת התחברות או צור חשבון על מנת להשתתף בדיון לכתוב או להודות

עורכים ראשיים: קוקאי5
Powered by פורום קוננה